"מוסר יהודי" הוא שם פרטי לערכים כלל אנושיים!

בין חתול לציפור, בין גירוש לניטרול. שאלות על מוסר.

אני אוהב ציפורים וחי בתוך יער מלא ציפורים. אבל בני אדם הביאו חתולים לרוב, ומדי שבוע אני פוגש ציפור שסיימה די רע מפגש עם חתול. חתול בית כלל לא זקוק לציפור בדיאטה השמנמנה שלו.  האם חתולים רעים?

לחתולים אין דין וחשבון לזולתם וכנראה שגם לא דרך לעסוק בכך- אין להם מודעות עצמית. אבל חיות בלהקות, כבר רכשו זיקה לבני מינם ולעיתים גם תלות אבולוציונית בשיתוף פעולה. מחקרים מראים כי פילים ובעיקר קופים בעלי תודעה עצמית למשל, יודעים להתקומם נגד אי שוויון. מה שילדים אומרים "זה לא פייר".

יער מלא ציפורים

ההקדמה הזו נועדה לסייע באבחנה בין שני יסודות במוסר שלנו:  האמפתיה שיש בצידה גם כעס על הפרת הנורמות. אפשר לקרא לזה אחריות ואהבה (אבולוציונית) לבני משפחתנו, המתרחבת אל קהילתנו ובני העם שלנו עד האנושות כולה. לכן בני אדם נחלצים לעזרת בני אדם מבלי להכיר אותם.

אבל יסוד שני שהתחדד מאז הנאורות – היא האמונה במהותו של האדם כיצור חושב, ולכן יכול לעשות טוב. מה ששורשיו בהכרה כי האדם נברא "בצלם" האל הנשגב – כלומר יש בו פוטנציאל שווה,  התפתח להכרה בשכל של בני אדם. זוהי אמונה באידיאל מופשט של טוב או שלם לחתור אליו - זה אלוהי הצדק צדקה ומשפט של אברהם למשל (בלי האמונה בצוות הקרקע הכושל שלו), וזהו מוסר הנביאים.

בעולם המערבי (לפחות בו) נקלטו היטב האמונות בשכלו של האדם ומכאן גם חירותו – ושוויון ערכו. בזכות הוגים כמו שפינוזה התפתחו זכויות חירות האדם, ומשם דמוקרטיה – שזה מנגנון שלטוני די מוזר ורגיש, התלוי בהשכלה, ומפזר כוח בין כלל האנשים כדי למנוע שעבוד.

אבל- אין מי שנולד כ"אזרח העולם". ללא שפה או קהילה אין לנו אפשרות לפתח נורמות או הכרה שכלית בכלל. אנחנו תלויים בשבט שלנו – או הלאום שלנו  -או התרבות שלנו  -  שאני קורא לה "יהדות".

התרבות היהודית שלנו טיפחה אמונה באדם, באופן מודגש אפילו, גם, ואולי בזכות, סמל אוניברסלי חשוב - האלוהים המופשט. זה גם מה שקרה לפילוסופיה המערבית – במקביל, או ליתר דיוק – המשכילים שלנו היו חלק ממנה, כך שגם אצלנו האמונה באדם היא יהודית לגמרי. זה כמו ליל הסדר, שהוא יהודי לגמרי עם הסיפורים שלנו -אך ברור שזהו סימפוזיון יווני.

מתוך סיפורי התרבות – ככל שהיא מטפחת את זה, אנו עשויים לחזק את ההכרה באנושי שבכל אדם.

הבעיה במוסר שהוא נתקל בסתירות לוגיות רבות. האם באמצעות מוסר נוכל להעדיף חיים של אחד מילדינו? אחד מהורינו? התשובה היא שמוסר לכתחילה איננו מציאות. אלא אוטופיה לחתור אליה. ג'ון לנון דמיין כמו הנביאים שלנו את החלום הזה. "והיה באחרית הימים...".

עצם האמונה בשכל נתקלת במציאות, בה לאיש אין שכל מושלם עם כל האמת. אפילו לא ליהודים (להוציא מיעוט דוגמטי). אם קבוצה אחת מחזיקה בכל האמת הרי שלא יתאפשר לעולם שוויון. אדנות ואלימות תופיע במהרה.

מן העבר השני- חיים ללא אוטופיה של מוסר אוניברסאלי, הם אבדן אמון באדם, ולבסוף גם בחיים.

יחסיות גמורה היא תהום אלים. אם מוסר יהודי יהיה יחסי לתרבותנו בלבד – סופו שעבוד ואלימות. ככל שהמוסר שלנו יהיה אלים – הוא יתהפך עלינו. זה לא אומר שצריך לחבק פושע – אבל עמידה נחרצת מולו חייבת להיות מתוך הערכים שלנו!  "מוסר יהודי" הוא שם פרטי לערכים הכלל אנושיים שאימצנו בתרבותנו.

סכסוכים וזוועות כמו ה- 7 באוקטובר היא שעתם של השונאים, הנוקמים, המשיחיסטים והלאומנים – אשר למרבה הפרדוקס מרוויחים מהשונאים והנוקמים של הצד השני. מראה הזוועות לא רק מוחק את המחשבה על מורכבות – אלא הופך את המורכבות עצמה למאיימת – והיא נדמית כאילו שותפה לערעור עובדת המוות המוחלט, ולכן אשמה בזוועות (לאומנים רבים משתמשים במושג "מחלה" כדי לתאר אנשים המאמינים באדם גם בעיתות משבר. מדהים עד כמה הדמיון כאן משותף למגוון גילויים של פאשיזם אשר דווקא יהודים היו לרוב הקורבן שלהם).  

אבל האמונה באדם לא חולה בכלל – היא רק סובלת ממורכבות מובנית. מעצם תלותה באדם היא ספקנית ותלויה בתקווה האנושית שיש אמת, אף שזו לעולם לא תהיה בכיסנו.

אבל אפשר לומר שהתנהגות תבונית גם היא טבעית לנו ממש כמו ציד הציפורים עבור החתולים. כך טען שפינוזה – וכינה את התבונה הזו שהאדם ניחן בה – חופש.

אנו ניצבים מול רוחות כפירה באדם, תבונתו וחירותו. בין טרור רצחני ל"ניטרול" אדיש. בין קנאות דתית למכונות רעל וייאוש מן האפשרות להתקרב לאמת. האם הגל העכור הזה ינצח?

עד היום – עמדו בני אדם בתור למדינות בהן עדיפות ברורה לאמונה באדם (רוב מדינות המערב)  מאשר אלה שאיבדו אותה (תימן , אפגניסטאן וכו). גם ישראל הצטרפה למשפחת העמים שוחרי החירות.

רוב עם ישראל בימינו מזוהה עם הערכים הטבעיים שלנו - אמונה באדם – חירות ושוויון. הסיפור היהודי שלנו מתומצת היטב במגילת העצמאות. לכן זה הזמן לעמוד מול מי שמנסה לערער את האמונות שלנו, ולומר בגאווה -  " אנחנו היהדות של מגילת העצמאות".

ד"ר אורן יהי-שלום, מחבר הספר "שמע ישראל - יהדות חילונית מהרמב"ם עד אחד העם" , ממובילי יוזמת "אנחנו היהדות של מגילת העצמאות."